כשהתוקפן הופך לקורבן

למנגנוני דיכוי יש בד"כ את אותן התכונות: חלוקה דיכוטומית לעליונים ולנחותים, כאשר חברי הקבוצה העליונה תמיד יותר חשובים – מה שמצדיק את הניצול והפגיעה בחברי הקבוצה הנחותה.
הדבר היחיד שמשתנה במנגנוני דיכוי הוא זהות התוקפן והקורבן.
פעם אלו גברים שמדכאים נשים.
פעם לבנים שמדכאים שחורים.
פעם מבוגרים שמדכאים ילדים.
פעם הטרוסקסואלים שמדכאים הומוסקסואלים.
פעם בני אדם שמדכאים בעלי חיים.
וכן הלאה.

כאשר הקורבן מתחיל להרים את ראשו, למחות על רמיסת זכויותיו ולהתמרד (בין אם הוא מצליח לעשות זאת בכוחות עצמו כמו במאבק הנשים, ובין אם הוא חלש עד כדי כך שהוא זקוק למי שידבר בשמו כמו במקרה של ילדים ובעלי חיים), התוקפן נכנס למגננה בה הוא הופך את היוצרות ומציג עצמו כקורבן.

איור משמאל – פעילות לזכויות נשים
"דרכן הלוחמנית של הסופרג'יסטיות"
האיור משנת 1910 יוצא נגד הסופרג'יסטיות (הנשים שלחמו למען שוויון וזכות בחירה לנשים), ומציג את הנשים כאלימות, שלוחות רסן ומרושעות. הן מכות את הגבר נמרצות באמצעות המטריות שלהן. הכיתוב "קפצי עליו, הוא בסך הכל גבר" מציג אותן כמי שדואגות לנשים אך שונאות גברים. הגבר מוצג כקורבן שהופל לארץ – יחיד מול ארבע נשים. הוא לבוש מדי שוטר במטרה להציג את הנשים לא רק כשונאות גברים אלא גם ככאלו ששונאות את החוק באופן כללי. הן עברייניות פורעות חוק, בעוד הגבר הוא האומלל שסופג את זעמן על לא עוול בכפו.

איור מימין – פעילי זכויות בע"ח
האיור מסוף המאה ה-20 מציג את פעילי זכויות בעל החיים כאלימים ומלאי שנאה. הם אוחזים בשלט 'עצרו האלימות כלפי בעלי חיים' – מה שאמור להצביע על צביעות בעמדתם ולהגחיך את מאבקם.
פעילי זכויות בעלי החיים מוצגים כמי שדואגים לבעלי החיים אך שונאים בני אדם:
הם אוחזים בידיהם אלות ומכים את האדם שמוצג באיור כקורבן תמים, פגיע וחסר ישע שהוטל לארץ ומנסה להגן על עצמו מהמכות. הוא יחיד מול שלושה והבעת פניו מציגה אותו כמסכן, בעוד הפעילים מוצגים כבריונים מגודלים עם מסכות על פניהם – דבר שמקנה להם מראה של טרוריסטים.

קבוצות מדוכאות לאורך ההיסטוריה לא הצליחו לזכות בזכויותיהן באמצעות פניה מנומסת למדכאים שלהן, משום שלמדכאים יש נטייה לשמור על הסדר הקיים שמשחק לטובתם.
שני האיורים מציגים, לאמיתו של דבר, את אותו מנגנון דיכוי ואת אותה טכניקה רטורית בה משתמש התוקפן כדי ליצור דה לגיטימציה לקורבנות המאיימים על מעמדו. מטרה נוספת באיורים אלו היא להסיט את הדיון הציבורי מהתוכן של הטיעונים בדבר פגיעה בזכויות, אל עבר הסגנון שלהם.
עיסוק באיך שהטיעונים מוצגים פוטר את התוקפן מלהתייחס למה שהטיעונים מציגים.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה בכל מאבק חברתי לזכויות. זה תמיד אותו מנגנון דיכוי עם אותה חלוקה דיכוטומית.
אלו רק הקורבנות והמקרבנים שמשתנים.

לדף הפייסבוק:
נילס בגמלאות
הארכיון  – בעלי חיים

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “כשהתוקפן הופך לקורבן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s