בעלי חיים נתבעו בבית משפט עד המאה ה-20

בראשית ג' יד: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל
בראשית ג' יד: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל

בשנת 1386 ב-Falaise שבצרפת, נאשמת הועמדה לדין על רצח וריטוש פניו וזרועותיו של ילד. בתום הליך משפטי, היא נמצאה אשמה. גזר דינה נקבע לפי עקרון עין תחת עין: השופט החליט כי קודם כל יש להטיל מום בראשה ובזרועותיה ורק לאחר מכן לתלות אותה. תליין מקצועי ביצע את גזר הדין. הנאשמת הייתה חזירה.

משפטים נגד בעלי חיים התקיימו באירופה מאז המאה התשיעית והתפשטו מאוחר יותר לאמריקה עד המאה ה-20. תביעה של חיות בבית משפט לא החלה באירופה אלא ביוון העתיקה בבית המשפט הידוע פריטריון ששפט לא רק חיות אלא גם חפצים דוממים כמו פסלים, עמודים וחניתות שהואשמו בגרימת מוות או נזק לבני אדם. הסנהדרין התבסס על פסוקים מהתורה וקבע כי חיה שהורגת אדם צריכה לעמוד למשפט מול עשרים ושלושה דיינים, ודינה – סקילה למוות (סנהדרין א – 4). גם באירופה, משפטים נגד חיות התבססו על הפסוקים מהתורה שעוסקים בשפיטה של בעלי חיים ונקמה בהם.

שמות פרק כא: כח וְכִי-יִגַּח שׁוֹר אֶת-אִישׁ אוֹ אֶת-אִשָּׁה, וָמֵת–סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת-בְּשָׂרוֹ, וּבַעַל הַשּׁוֹר, נָקִי.

החיות הועמדו לדין בדר"כ באשמת רצח בני אדם, מעשי סדום, פגיעה ביבולים ומטרד לציבור.
משפטים אלו נלקחו ברצינות רבה והיו כרוכים בהוצאות כספיות גדולות לקהילה – מונה שופט, מונו מושבעים, מונה תובע, לחיה הנתבעת מונה עורך דין, זומנו עדים, החיה הוחזקה בבית כלא שכלכל אותה עד לתום ההליכים, ואם גזר הדין היה מוות בתלייה (כמו שאכן קרה ברוב המקרים) – הוא בוצע ע"י תליין מקצועי. בבית המשפט, התנהגותה של חיה יכלה לעבוד לטובתה או נגדה: חזירים התנהגו לעיתים רבות באופן שלא מכבד את המעמד – הם נהמו, חרחרו וניסו להוציא את האף שלהם מבעד לסורגים של כלוב הנאשמים. התנהגות פרועה שכזו עמדה לרעתם במתן גזר הדין, ואילו בע"ח שקט שכיבד את המעמד זכה להתחשבות מסוימת על התנהגותו.

הוצאה להורג של חיה בתלייה
הוצאה להורג של חיה בתלייה

בשנת 1906 פרסם ההיסטוריון אדוארד אוונס את ספרו The Criminal Prosecution and Capital Punishment of Animals
בו הוא תעד למעלה מ-200 מקרים של חיות שנתבעו בבית משפט באירופה משנת 824 בה חפרפרות הועמדו לדין על השחתת יבול ועד שנת הוצאת הספר ב-1906 בה כלב נידון למוות בשוויץ בגין רצח. המשפטים התרחשו בכל אירופה, וגם בברזיל, קנדה וארה"ב. רוב הנאשמים היו חזירים משום שאלו הסתובבו חופשי ברחובות אירופה בימי הביניים ולכן היו מעורבים לעיתים קרובות בתקריות – במיוחד עם ילדים. אך חזירים לא היו הנתבעים היחידים. גם חמורים, שוורים, תרנגולים, פרות, כלבים, דולפינים, צלופחים, עזים, חתולים, סוסים, חפרפרות, חולדות, נחשים, עכברים, כבשים וזאבים הועמדו לדין. התנהלו גם משפטים כנגד חרקים אך גזר הדין לרוב היה מסתכם בהטלת קללה דתית כנגד האשמים ולא בעונש ממשי.

סנסון - התליין הנודע - הוציא להורג גם חיות מורשעות
סנסון – התליין הנודע – הוציא להורג גם חיות מורשעות

כאשר חיה גרמה למותו של אדם, התייחסו אליה בדיוק כמו שמתייחסים לנאשם אנושי – היא נכלאה בבית כלא של בני אדם וקיבלה את אותו היחס מהסוהרים. כחלק מהפרוצדורה המשפטית, חיות לעיתים נקשרו למכשיר העינויים rack ועונו (לא משום הציפייה שהן אכן יתוודו אלא כדי לקיים הליך משפטי מלא). כמו בני אדם, גם החיות היו זכאיות לערעור, לחנינה או להמתקת עונש, ואפילו ההוצאה להורג עצמה הייתה אותה הפרקטיקה שנהוגה בהוצאה להורג של בני אדם – לרוב המוות היה בתלייה, אך במקרים בו החיה הורשעה במעשה סדום היא נשרפה בחיים, נקברה בחיים או נקשרה לעגלה ונגררה למוות ברחובות העיר.

מקרה בו חיה יצאה זכאית במשפט תועד בשנת 1750 בצרפת. גבר ואתון נתפסו בעת ביצוע מעשה מיני ושניהם הואשמו במעשה סדום. במשפט, עורך הדין של האתון זימן עדים לטובתה – שכנים שלה מזה 4 שנים שהצהירו כי הם מכירים את האתון ושהיא בעלת מידות טובות. עוד הוסיפו כי היא מעולם לא השתתפה בסקנדל וכי מדובר ביצור הגון וישר. עדות זו הייתה רבת השפעה על השופטים שקבעו כי האתון נפלה קורבן למעשה אלימות ולא השתתפה באקט המיני מרצונה החופשי. היא שוחררה לחופשי. הגבר נידון למוות. במקרה אחר, חזירה ואתון קיבלו עונש מוות בתליה, אך בעקבות ערעור ומשפט חוזר עונשן הומתק לחבטה על הראש.

בשנת 1457 חזירה והחזירונים שלה הואשמו ברצח ילד בן 5. החזירונים נמצאו בזירת הרצח מוכתמים בדם, אך משום שלא הייתה שום ראיה שהם אכן עזרו לאימם בביצוע הרצח, הם הוחזרו לבעליהם בתנאי שהוא משלם עליהם ערבות. האמא שלהם הורשעה ברצח ונידונה למוות.

1457 - חזירה מואשמת ברצח על דוכן הנאשמים
1457 – חזירה מואשמת ברצח על דוכן הנאשמים

בשנת 1522, במחוז אוטון בצרפת, תושבי כפר גילו לכעסם שחולדות אכלו את גידולי השעורה שלהם. התושבים פנו לבית המשפט ונציג מטעמו נשלח עם צו זימון לבית משפט לאזור בו נטען שהחולדות מתגוררות. כשהגיע הנציג למקום מגוריהן, הוא פתח את הצו והכריז בקול רם את ההוראה שעליהן להתייצב בבית משפט. בית המשפט מינה עורך דין צעיר בשם  Bartolomee Chassenee שיגן על החולדות. כאשר הנתבעות כשלו מלהגיע לבית המשפט ולהתמודד עם האישומים, טען עורך הדין שלהן כי ההליך המשפטי אינו תקין משום שלא כל החולדות קיבלו צו התייצבות ולכן ראוי לזמן את כל חולדות האזור ולא רק את אלו שגרות באותו הכפר משום שגורלן של כל החולדות מונח כאן על הכף. השופט קיבל את טענתו והורה לכל נציג באזור אוטון לצאת ולהודיע על זימון חדש. כאשר החולדות שוב לא הופיעו, עורך הדין שלהן טען שמשום שהחולדות פזורות בכל רחבי המדינה, דרוש עוד זמן בשבילן כדי להגיע לבית המשפט. הוא זכה לדחייה נוספת, ובפעם השלישית שבה כשלו החולדות מלהתייצב, הוא טען שזאת משום שהלקוחות שלו חשות חרדה גדולה להגיע לבית המשפט כי הן עלולות להתקל בגורמים עוינים כגון חתולים וכלבים בדרכן לבית המשפט, ואין זה ראוי לצפות מהן לסכן את חייהן כדי לציית לצו בית המשפט.

עורך הדין Bartolomee Chassenee - השתמש בכל התחבולות המשפטיות כדי להגן על לקוחותיו החולדות
עורך הדין Bartolomee Chassenee – השתמש בכל התחבולות המשפטיות כדי להגן על לקוחותיו החולדות

כאמור, משפטים כאלו נוהלו גם באמריקה. בשנת 1642 במסצ'וסטס – סוסה, פרה, עזים, כבשים, עגלים ותרנגול הודו הוצאו להורג ביחד עם נער בן 16 בשם Thomas Graunger שתקף אותם מינית. כל החיות שהיו מעורבות, נשחטו לנגד עיניו וגופותיהן נזרקו לבור מבלי שנעשה שימוש בגופן מפאת היותן טמאות.

ויקרא פרק כ: טו וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה–מוֹת יוּמָת; וְאֶת-הַבְּהֵמָה, תַּהֲרֹגוּ.  טז וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ–וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה, וְאֶת-הַבְּהֵמָה; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם.

1554 - חתול מוצא להורג בתלייה
1554 – חתול מוצא להורג בתלייה

בשנת 1474, תרנגול הועלה על המוקד ונשרף בחיים משום שנמצא אשם בפשע מתועב ולא טבעי של הטלת ביצה.

Philippe de Beaumanoir - מימין
Philippe de Beaumanoir – מימין

השופט הצרפתי Philippe de Beaumanoir היה בין הראשונים להעביר ביקורת על העמדה לדין של בעלי חיים. בשנת 1283 הוא כתב בספרו:
"יש אנשים שמענישים את החיות שלהם בגין רצח. אם חזירה הורגת ילד – תולים את החזירה, אבל זה לא משהו שצריך לעשות כי חיות הן מטומטמות, אין להן הבחנה בין טוב לרע ומסיבה זו אין להעניש אותן משום שעונש צריך לנקום בעבריין, כך שהעבריין ידע ויבין שיש עונש מסוים לביצוע עבירה מסוימת. אבל לחיות אין את ההבנה הזו, ולכן אדם שמוציא להורג את החיה שלו עושה משהו שאין לו שום אפקט".

ההוצאה להורג האחרונה שאוונס תעד בספרו הייתה בשוויץ בשנת 1906. אב ובנו הואשמו בשוד וברצח באמצעות "שיתוף הפעולה האכזרי והיעיל של כלבם". שלושתם הועמדו לדין. האב ובנו נשלחו למאסר עולם, אך הכלב שהוגדר כ"אשם ראשי שבלעדיו הפשע הזה לא היה מתקיים" נידון למוות.

בשנת 1924, הכלב Pep מסוג לברדור רטריבר הואשם בהריגת החתול של מושל פנסילבניה Gifford Pinchot. הכלב נשפט בהליך שהוביל המושל עצמו, ונידון למאסר עולם בכלא Eastern State Penitentiary, שם מת  לאחר 6 שנים ונקבר בשטח בית הכלא.

 מספר אסיר 2559. הורשע ברצח
מספר אסיר 2559. הורשע ברצח
תא הכלא של הכלב PEP
תא הכלא של הכלב PEP
המושל ששלח את הכלב למאסר עולם
המושל ששלח את הכלב למאסר עולם

בראשית ט, פסוק ה – אלוהים מסביר כי נקמת דם תקפה גם לאדם וגם לחיה:
וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו–אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם.

Illustration by Robert Neubecker
Illustration by Robert Neubecker

גם האומנות מתייחסת למשפטי בעלי חיים: ברומן מן המאה ה-19 'הגיבן מנוטרדאם', ויקטור הוגו מתאר משפט נגד עז ששייכת לצוענייה אזמרלדה.
כמו כן, דמותו של גרצינאו מ'הסוחר מונציה' של שייקספיר מתייחסת למשפט בעלי חיים.

העז של אזמרלדה הועמדה לדין
העז של אזמרלדה הועמדה לדין

בשנת 1993 יצא הסרט The Hour of the Pig שמגולל את סיפורו של עורך הדין  Bartolomee Chassenee שהגן על בעלי חיים רבים בבית המשפט  – בסרטון המצורף, סצנת המשפט מתחילה בדקה 2:00

לקריאה נוספת:

Jen Girgen. 2003. The Historical and Contemporary Prosecution and Punishment of Animals. Animal Law, 9:97-133.

Paul Schiff Berman. 1994. Rats, Pigs, and Statues on Trial: The Creation of Cultural Narratives in the Prosecution of Animals and Inanimate Objects. George Washington University – Law School

ראו גם:
התביעה המוצלחת הראשונה נגד התעללות בילדים
במאה הקודמת, דאגה לבע"ח אובחנה כמחלת נפש נשית בשם פסיכוזופיליה
ניסויים בבני אדם – סקירה היסטורית
האם זה לא בסדר לאכול אנשים?


גם בפייסבוק:
נילס בגמלאות
הארכיון – בעלי חיים

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בעלי חיים נתבעו בבית משפט עד המאה ה-20

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s