במאה הקודמת – דאגה לבעלי חיים אובחנה כמחלת נפש נשית בשם פסיכוזופיליה

ד"ר צ'רלס דנה - אהבת בע"ח זו מחלת נפש
ד"ר צ'רלס דיינה – אהבת בע"ח זו מחלת נפש

במאה ה-19, ניטש קרב על דעת הציבור בין התנועה נגד ניסויים בבע"ח (שהורכבה בעיקר מנשים) לבין המדענים שביצעו את הניסויים. בניסיון לבלום את אהדת הציבור לתנועה נגד ניסויים בבע"ח, המציאו המדענים מחלת נפש נשית בשם פסיכוזופיליה המייחסת טירוף דעת לנשים, וגם לגברים עם "מוח נשי", המביעים דאגה לבעלי חיים.

התנועה להגנת בעלי חיים שהתעוררה בארה"ב באמצע המאה ה-19, התנגדה לניסויים בבע"ח, ובתחילת המאה העשרים צברה אהדה בקרב הציבור והחלה לאיים על כוחו של ממסד הניסויים. המדענים, שחששו מאוד מרגולציות ומחוקים שיגבילו אותם, חיפשו דרכים להאבק בתנועה שהייתה מורכבת ברובה הגדול מנשים. בשנת 1909, הצהיר הנוירולוג ד"ר צ'רלס לומיס דיינה (Charles Loomis Dana) כי גילה מחלת נפש חדשה ששמה פסיכוזופיליה (zoophile-psychosis) – מחלת נפש קשה המתאפיינת באהבת בעלי חיים.

Pierre Janet - אהבת בע"ח באה על חשבון אהבת האדם
Pierre Janet – אהבת בע"ח באה על חשבון אהבת האדם

התיאוריה של ד"ר דיינה הושפעה מהפסיכולוג הצרפתי פייר ז'נה (Pierre Janet)  שחשד כי אהבת בעלי חיים אינה מותירה מקום בלב גם לאהבת בני אדם.
כדי להוכיח כי מדובר במחלת נפש אמיתית, ד"ר דיינה תאר מקרה של אחת המטופלות שלו: אישה בת 40, נשואה ללא ילדים שגרה עם בעלה ואחותה בפרבר שקט. העניין העיקרי שלה בחיים הוא טיפול בחתולי רחוב שנובע מחוסר יכולתה לשאת סבל של חתול. מצבה כ"כ קשה עד כדי כך שאם היא שומעת בלילה חתול מיילל, היא מעירה את בעלה כדי שיצא החוצה לחפש אותו ולהכניס אותו לבית לטיפול. בביתה היא מטפלת בחתולי רחוב כדבר שבשגרה. האישה במצב בריאותי כללי טוב, אינטליגנטית באופן יחסי, אנטי סוציאלית ואינה מינית. כל עולמה הוא עולם החתולים. ד"ר דיינה הציע לה לעבור ניתוח כדי להציל אותה מהמחלה הנוראית שתקפה אותה.

עיתון משנת 1923 - פסיכוזופיליה היא מחלת נפש הגורמת לקורבן לחשוב יותר על חתול חולה מאשר על ילד חולה
עיתון משנת 1923 – פסיכוזופיליה היא מחלת נפש הגורמת לקורבן לחשוב יותר על חתול חולה מאשר על ילד חולה

מטרתו של דיינה הייתה להראות כי לא מדובר באהדה רגילה לבע"ח אלא באובססיה מטורפת. הוא טען כי דאגה לבעלי חיים היא עצלנות נשית – זאת משום שהרבה יותר קל ללטף כלב או חתול מאשר לטפל באנשים חולים או בילדים. החיות לדבריו דווקא זכו ליחס נפלא מבני האדם – מה שמוכיח את הטירוף של אותן נשים שאינן מחוברות למציאות. הוא הביע את דאגתו שמחלה זו עלולה להוביל למצבים חמורים יותר ולדאגה אובססיבית גם לצמחים. דיינה ועמיתיו השקיעו מאמץ רב כדי להציג את מי שהעמידו את הקריירה המקצועית שלהם בסכנה – כמטורפות. הוא טען שמתנגדות הניסויים הן קורבנות של מחלת הנפש שאחזה בהן: "זו פסיכוזה נוראית – מחלה חדשה של החיים המודרנים. המוח הנשי אינו מסוגל להתמודד עם מורכבות החיים ולראות דברים בפרופורציה הנכונה. פעילות מודרנית שכזו דורשת יותר מידי מאמץ לסוג כזה של אורגניזם מנטלי שנועד לחיים של פשטות, מתינות וריסון". ד"ר דיינה טען כי נשים באופן כללי נחותות מגברים, ומשום כך הוא גם התנגד להענקת זכות בחירה לנשים בטענה כי זכות בחירה לנשים תעלה את שיעור הטירוף בקרב נשים ב-25 אחוז.

קריקטורה משנת 1909 - הנשים האלימות מאיימות עם חרב על הרופא התמים וחסר האונים
קריקטורה משנת 1909 – הנשים האלימות מאיימות עם חרב על הרופא התמים וחסר האונים
William J. Robinson - נשים טיפשות וחצופות
William J. Robinson – נשים טיפשות וחצופות

מובילות המאבק להגנת בעלי ובעלות החיים היו נשים, ובתקופה בה ההיסטריה הנשית הייתה אבחנה רפואית נפוצה – לא היה קשה מידי לשכנע את הציבור בקיומה של מחלת נפש נשית נוספת – הפסיכוזופיליה. המדענים ששיבחו את דיינה על האבחנה שלו, החלו להשתמש בה בכל הזדמנות כדי לחבוט במאבק נגד הניסויים. הם ראו עצמם כרציונליים, והאשימו את המתנגדות להם בפאנטיות, בחוסר איזון נפשי ובטירוף. בשנת 1897, ד"ר William J. Robinson כתב: "נהגתי לתפוס אותן כנשים טיפשות עם כוונות טובות, אך היום אני יודע שהן פאנטיות עם לב אבן, טיפשות חצופות ואין להפגין כלפיהן שום התחשבות".
העיתונות (שנשלטה כמובן ע"י גברים) אימצה בשמחה את האבחנה ובשנת 1909 התנוססה ב'ניו יורק טיימס' הכותרת:
Passion for animals raelly a disease

מתוך מגזין בריאות - 1909
מתוך מגזין בריאות – 1909

1912 – כתבה מהעיתון שמציגה את הגברים המדענים כרציניים, אחראיים ורציונלים, ואת הנשים כילדות קטנות שמשחקות עם כלבים

1914 – העיתונות מתגייסת למטרה ומעצבת תודעת ציבור: נשים שאוהבות בע"ח – שונאות בני אדם

נשיאת הארגון נגד ניסויים בבע"ח בניו יורק, דיאנה בלייס (Diana Belais), הצליחה לעורר את דעת הציבור נגד הפרקטיקות הנוראיות בניסויים, וגייסה אלף איש לכנס שקרא לסגור את מרכז רוקפלר שהוקם באותה העת לצורכי ניסויים. הניו יורק טיימס סיקר את הכנס וכתב שאהבתן המגוחכת של נשים לחיות מחמד, דוחפת אותן אל עבר חוסר השפיות.

דיאנה בלייס - נשיאת הארגון נגד ניסויים בבע"ח
דיאנה בלייס – נשיאת הארגון נגד ניסויים בבע"ח
הואשמה כלוקה במחלת נפש קשה

הפסיכוזופיליה הוצגה כמחלה נשית במהותה אשר נובעת מהפגמים של המוח הנשי ולכן מתפרצת בעיקר בקרב נשים, אך גם גברים עם שיבושים במוח עלולים ללקות בה. בשנת 1910 הגיע לארה"ב עורך הדין סטפן קולרידג' – פעיל לזכויות בע"ח באנגליה, ממקימי הארגון הראשון בבריטניה להגנת הילד – ומתח ביקורת על הניסויים בבע"ח. כתגובה נכתב בעיתון: "הם אנשים מוזרים המתנגדים לניסויים. קורבנות מסכנים של הפסיכוזופיליה. אהבתם לחיות כרוכה בהקשחת ליבם לבני אדם".

סטפן קולרידג'
סטפן קולרידג'

מתוך מגזין בריאות משנת 1909 – פירוט מקרה של אדם שלקה בפסיכוזופיליה. מחלתו אופיינה בדאגה מופרזת לסוסים:

מתוך הכתבה: "בעיה קטנה עם הסוס שלו הייתה מדירה שינה מעיניו. הוא הגיע לעיר ואז הוטרד ממצבם של סוסים אחרים.
זה היה לו כ"כ קשה לראות סוסים נבדקים או חוטפים הצלפות, עד שהוא לא יכול היה עוד ללכת בעיר בנוחות […] כשהעגלון הצליף בסוס, זה הרגיש לו כמו הצלפה על גופו שלו. הוא תאר את מצבו בגילוי לב, והכיר בכך שמדובר במצב נפשי לא טבעי ולא הגיוני, אבל הוא לא יכול היה להתגבר על זה".

הניסויים שבוצעו היו מזעזעים ומייסרים, ובשנת 1911 הובאה הצעת חוק לרגולציה על הניסויים – כזו שתסדיר מעקב ופיקוח. חשוב לזכור שבאותה העת לנשים עדיין לא הייתה זכות בחירה בארה"ב, והן היו תלויות לחלוטין בחסדי הגברים עבור ייצוג. הנסיינים התנגדו נחרצות לכל התערבות ופיקוח, וטענו בפני המחוקקים כי המתנגדות לניסויים הן נשים ללא ילדים, נוירוטיות ללא עיסוק רציני בחיים, ושיש לעניין הזה משקל רב כשבוחנים את הדרישות שלהן. המחוקקים השתכנעו והחוק לרגולציה לא עבר.

מתוך חוברת שכתבה דיאנה בלייס נגד ניסויים בבע"ח.
מתוך חוברת שכתבה דיאנה בלייס נגד ניסויים בבעלי חיים
כלבים מבותרים ללא הרדמה - מתוך החוברת של בלייס
כלבים מבותרים ללא הרדמה – מתוך החוברת של בלייס

51rmojcen2L

מנהל מרכז הניסויים רוקפלר, ד"ר James P  Warbasse אימץ טענה של מדען גרמני שחילקה את הנשים לשני סוגים: הטיפוס האימהי והטיפוס הזנותי. המתנגדות לניסויים היו שייכות כדבריו לסוג הזנותי. "ד"ר דיינה חקר ותאר את מחלת הנפש פסיכוזופיליה" הוא כתב "מחלת נפש זו מתאפיינת באהדה מוגזמת לחיות הנחותות והיא קשורה גם לאשליה שאותן החיות נרדפות ע"י האדם".

פעילות למען בע"ח - נשים מהסוג הזנותי
James P Warbasse
פעילות למען בע"ח – נשים מהסוג הזנותי

ככל שהקונפליקט בין הצדדים גבר – כך גבר השימוש באותה אבחנה רפואית, והטענה שביקורת נגד המדע יכולה לנבוע רק מטירוף הצליחה לחלחל בקרב הציבור, ולהחליש את התנועה נגד ניסויים בבע"ח. "הם חולי נפש" נכתב בתקשורת "הפסיכיאטרים אבחנו אותם כלוקים בפסיכוזופיליה".
דיאנה בלייס ומייסדת האגודה נגד ניסויים, קרוליין ווייט (Caroline Earle White), המשיכו להאבק למען חסרי הקול – שנים לפני שלהן בעצמן היה קול שייצג אותן.

קרוליין ווייט - סופרג'יסטית שלחמה נגד דיכוי באשר הוא דיכוי
קרוליין ווייט – סופרג'יסטית שלחמה נגד דיכוי באשר הוא דיכוי
מייסדת הארגון נגד ניסויים בבע"ח

הן לחמו למען בעלי ובעלות החיים באומץ והתמודדו עם אישומים קשים מאוד לאורך הדרך.
המאבק שלהן למען בעלי ובעלות חיים היה חלק מהשקפת עולם רחבה יותר הרואה קשר בין כל הדיכויים – והן היו פעילות גם במאבק הסופרג'יסטי (למען זכות הבחירה לנשים), גם במאבק להגנת הילד (שגם הוא התעורר הודות לפעילי זב"ח) וגם במאבק לקידום שירותי הרפואה לעניים.

1913 - דיאנה בלייס - נשיאת הארגון נגד ניסויים בבע"ח
1913 – דיאנה בלייס – נשיאת הארגון נגד ניסויים בבע"ח

לקריאה נוספת:

CRAIG BUETTINGER, "Antivivisection and the Charge of Zoophil-Psychosis in the Early Twentieth Century", Historian 55 (1993) 277-88

Douglas Baynton, "Slaves, Immigrants, and Suffragists: The Uses of Disability in Citizenship Debates". PMLA Vol. 120, No. 2 (Mar., 2005), pp. 562-567

גם בפייסבוק:
נילס בגמלאות
הארכיון – בעלי חיים

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “במאה הקודמת – דאגה לבעלי חיים אובחנה כמחלת נפש נשית בשם פסיכוזופיליה

  1. לא יאומן לאיזה רמות של כיעור מגיעים הגברים כשנותנים להם יד חופשית. יצורים נחותים עם מוח פגום, עם מצפון לא מפותח, רציונל שתואם את המוח השטוח ביותר ובטחון עצמי בשחקים.

    אח"כ הם שואלים למה זה טוב כשנשים נכנסות לכל המוקדים המסריחים שלהם. הרי כל מוסד וארגון ללא נשים – נראה כמו מבזלה ונטול יושרה באופן מוחלט.

    1. את כמובן אם חס וחלילה תחלי בסרטן תעדיפי למות ולא להבריא או לפחות להרוויח עוד 3 שנים ע"י שימוש בתרופות שפותחו תוך ביצוע ניסויים בבעלי חיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s