אנשים שגנבו את עצמם ואנשי ה-S.S שעזרו להם

במשך 400 שנה, בתקופת סחר העבדים האטלנטי, שחורים נחשבו לרכוש לכל דבר ועניין. הם נחטפו ממולדתם, הורבעו, הופרדו ממשפחותיהם, נמכרו במכירות פומביות לכל המרבה במחיר, נמסרו כמתנות או הועברו בירושה בין בני המשפחה שלהם היו שייכים על פי חוק. כשעבד החליט להסתכן ולברוח אל החופש, הוא למעשה גנב את עצמו מבעליו.

הנרי 'ארגז' בראון
הנרי 'ארגז' בראון

אחד מסיפורי הבריחה המדהימים והמפורסמים ביותר של עבד שגנב את עצמו הוא הסיפור של הנרי 'ארגז' בראון. הנרי בראון נולד כעבד בשנת 1815, גדל בחווה בווירג'יניה ועבד במפעל לטבק. הוא התחתן ונולדו לו שלושה ילדים. יום אחד, כששב לביתו, גילה כי אשתו (שהייתה בהריון עם ילדם הרביעי) ושלושת ילדיו נמכרו. עולמו חרב עליו והוא החל לרקום במוחו תכנית בריחה. בראון החליט להתחזות לטובין ולשלוח את עצמו בדואר בתוך ארגז אל משרדי התנועה לביטול העבדות בפילדלפיה. לצורך כך, נעזר בראון במכר שחור שלו ובסוחר נעליים לבן, שהסכים לעזור לו תמורת תשלום וליידע את חברי התנועה לביטול העבדות בדבר הפעולה הנועזת.

ב-29 במרץ 1849, בראון (34) ששקל 90 קילו, ביקש משני מכריו לארוז אותו בארגז עץ קטן מידות (95 ס"מ גובה, 70 ס"מ עומק, 60 ס"מ רוחב), ולשלוח אותו מריצ'מונד וירג'יניה לפילדלפיה באמצעות דואר מהיר של חברת Adams Express. בראון בחר דווקא בחברת דואר זו משום שהבטיחה ללקוחותיה לא להסתכל בתוכן המכתבים, החבילות והארגזים. הצלחתו של הנרי בראון הייתה תלויה כמעט לחלוטין במדיניות חברת הדואר לדיסקרטיות וליעילות.

בראון, שהיה מצויד במימיה קטנה ובמקדח ליצירת חורי אוויר, נדחס לארגז ללא אור, ללא מזון, כמעט ללא מים, בתנאי צפיפות איומים ובטמפרטורה כמעט בלתי נסבלת. הארגז נשלח תחילה למשרד הדואר המקומי, משם נשלח למחסן, ומשם הושלך בפראות למכונית המטען. אף על פי שעל צידו העליון של הארגז נכתב "צד זה כלפי מעלה, ובזהירות", הסוורים זרקו לעתים את הארגז כשפתחו כלפי מטה, וכך בראון סבל שעות רבות כשראשו כלפי מטה וכל משקל גופו מוחץ אותו.

henry-brown

בשלב מסוים בדרך, אחד הסוורים מיסמר דבר מה לארגז, ובראון חשש כי בשרו ימוסמר והוא יתגלה. מהמכונית הועבר לספינת קיטור ושוב הושלך על ראשו ולאחר מכן על הצד. בוושינגטון, הושלך בפראות מקרון הרכבת, נפל על ראשו, התגלגל בשיפוע ונעצר בסופו של דבר. משם הועלה הארגז על מכונית. בשלב זה שמע בראון קולות של ביקוע מצווארו והרגיש כי צווארו עומד לצאת ממקומו. לפתע הוא שמע את אחד הסוורים אומר: "אין מקום לארגז הזה, צריך להשאירו מאחור". אז, טען בראון, הוא התפלל לאלוהים ולבסוף הסוורים אכן העלו את הארגז לתחנת המעבר הבאה. בראון שוב נזרק למכונית ובשלוש לפנות בוקר הגיע למחסן בפילדלפיה. בשש בבוקר הגיע הארגז למשרד של התנועה לביטול העבדות. כשפעילי התנועה פתחו את הארגז, הוא קם ממנו ושר את המנון חג ההודיה:

I waited patiently, I waited patiently for the Lord, for the Lord
And he inclined unto me, and heard my calling
I waited patiently, I waited patiently for the Lord
And he inclined unto me, and heard my calling
And he hath put a new song in my mouth
Ev’n a thanksgiving, Ev’n a thanksgiving, Ev’n a thanksgiving
unto our God
איור משנת 1850 - הנרי בראון יוצא מהארגז במשרדי התנועה לביטול העבדותPhiladelphia. Who escaped from Richmond Va in a Box 3 feet long 2 1/2 ft deep and 2 ft wide entered according to act of Congress the year 1850 by Henry Box Brown in the clerk's office of the District Court of Massachusetts
איור משנת 1850 – הנרי בראון יוצא מהארגז במשרדי התנועה לביטול העבדות
ד"ר סמואל קארטרייט
ד"ר סמואל קארטרייט

הנרי בראון נכנס אל הארגז כעבד, גמע בתוכו מרחק של 563 ק"מ, ויצא ממנו לאחר 27 שעות מייסרות כאדם חופשי. בריחתו הנועזת של בראון הוצגה כהוכחה לכך שעבדים אכן כמהים לחירותם, אף על פי שמנגד המדע התגייס בניסיון להוכיח אחרת. הרופא סמואל קארטרייט טען כי עבד שמנסה לברוח לוקה במחלת נפש שנקראת דראפטומניה – מחלת נפש זו משבשת את דעתו של העבד (שבאופן טבעי זקוק לאדון ואינו מסוגל להתמודד עם חירות) וגורמת לו לנסות לברוח.

עם פרסום הבריחה, שמו שונה להנרי 'ארגז' בראון ושני נרטיבים נכתבו על אודות סיפור חייו. הראשון  Narrative of Henry Box Brown נכתב על ידי האבולישניסט (מתנגד העבדות) הלבן צ'ארלס סטרנס ופורסם בשנת 1849, השני Narrative of the Life of Henry Box Brown, Written by Himself נכתב על ידי בראון עצמו ופורסם בבמאי 1851. כאדם חופשי, עסק בראון בהסברה אבולישניסטית. בשנת 1850, עם כניסת חוק העבד הנמלט שקבע כי יש להשיב עבדים נמלטים לאדונם (גם אם נמלטו למדינות חופשיות), החליט בראון לברוח מארה"ב לאנגליה ושם התפרנס כפרפורמר (הציג את מסעו על במות) וכמהפנט. באנגליה הכיר אישה לבנה והתחתן איתה. בשנת 1875, חזר לארה"ב עם אשתו והופיע כקוסם. שמו הוזכר בעיתונות בפעם האחרונה בשנת 1889. מועד, נסיבות מותו ומקום קבורתו אינם ידועים. סמואל סמית', סוחר הנעליים שעזר לבראון לברוח, ניסה שוב להבריח עבדים לפילדלפיה תמורת תשלום אולם נתפס, נעצר ונגזרו עליו 6.5 שנות מאסר.

henry_box_brown

1809867774.jpg

 

מקרה נוסף של עבדים שהחליטו לגנוב את עצמם התרחש בדצמבר 1848. בני הזוג אלן (בת 22) וויליאם (בן 24) קרפט, עבדים מג'ורג'יה, הגו את אחת מתכניות הבריחה הנועזות והיצירתיות ביותר, וסיפור הצלחתה התפרסם ברבים.

אלן וויליאם קרפט
אלן וויליאם קרפט

אמה של אלן הייתה חצי לבנה וחצי שחורה ואביה של אלן היה האדון הלבן שלה. לאלן, שהייתה למעשה שלושת רבעי לבנה, הייתה חזות בהירה למדי. בגיל 20 אלן נישאה לוויליאם, עבד מג'ורג'יה שחזה בנעוריו במכירה הפומבית של אחותו והוריו (שנמכרו כל אחד מהם בנפרד לאדון אחר). וויליאם ואלן החליטו לברוח למדינות הצפון ברכבת. אלן ניצלה את צבע עורה הבהיר כדי להתחזות לבעל עבדים בעוד בעלה וויליאם התחזה לעבד המתלווה אל אדונו למסע. באותם הימים, לא היה נהוג שאישה תיסע לבד עם העבדים שלה ולכן אלן הייתה חייבת להתחזות לגבר. היא גזזה את שיערותיה וארגנה לעצמה בגדים שהולמים בעל עבדים – כובע מגבעת, מקטורן ומכנסיים.

אלן קרפט מחופשת לבעל עבדים
אלן קרפט מחופשת לבעל עבדים

היא חבשה את ידה הימנית כדי להסתיר את העובדה שאינה יודעת לכתוב במידה ותידרש לכך. אף על פי ששניהם היו אנאלפבתיים, הם הצליחו לאתר את הרכבות שהיה עליהם לעלות עליהן. באחת הרכבות, ג'נטלמן פנה אל אלן אך זו התחזתה לחרש והצליחה כך לחמוק משיחה שהעמידה אותה בסכנת חשיפה. אלן וויליאם הצליחו להגיע לפילדלפיה ובשנת 1850, עם כניסתו של חוק העבד הנמלט, ברחו לאנגליה.

William_and_Ellen_Craft-blog1

Free at last_014

המושל מוסלי
המושל מוסלי

עבדים רבים הצליחו לגנוב את עצמם בעזרתם של האבולישניסטים (פעילים בתנועה לביטול העבדות) שכונו בפי החוק והחברה – 'גנבי עבדים'. הגישה הרשמית כלפי גנבי עבדים בפלורידה למשל הייתה חמורה וחסרת פשרות. ג'יימס מק'נאב, שהורשע בגניבת עבדים, ביקש חנינה אבל המושל מוסלי דחה את בקשת החנינה בטענה כי אין זה עקבי לחון אדם שביצע את "העבירה המתועבת ביותר". אבולישניסטים שנתפסו בניסיונות הברחה, נקנסו בסכומי עתק (עד אלף דולר), הסתכנו בעונש מוות (שהותר על פי חוק), נקשרו בחוצות העיר לעמוד הבושה (pillory) ועל כף ידם נצרבו בברזל מלובן האותיות S.S – ראשי התיבות של הביטוי המשפיל 'Slave Stealer' (בעברית: גנב עבדים). המקרה המפורסם ביותר של משפט נגד גנב עבדים בפלורידה היה של ג'ונתן ווקר שנתפס בשנת 1844 בניסיון הברחת 7 עבדים.

ג'ונתן ווקר - גנב עבדים
ג'ונתן ווקר – גנב עבדים

ג'ונתן ווקר היה אבולישניסט מפלורידה. הוא היה עד למראות קשים מאוד במוסד העבדות: במקרה אחד הוא ראה עבד כורת לעצמו את האגודל והאצבע המורה עם גרזן כדי להפחית לעצמו את מחירו בשוק, בפעם אחרת היה עד למרדף אחרי עבדים נמלטים עם רובים וכלבי צייד. הוא ראה את בעלי העבדים משסים את הכלבים בעבדים, ואת עורם נקרע לחתיכות עד שמתו לאיטם. לאור הזוועות שהיה עד להן, ווקר חש מחוייבות להבריח עבדים אל החופש. ביוני 1844 הוא העלה שבעה עבדים על אנייה, אך לאחר 14 ימים בים, האנייה נתפסה, ווקר נשלח למעצר וחודש לאחר מכן החל משפטו. ווקר היה חלש מאוד פיזית, ואנשי הרשויות סחבו אותו לבית המשפט על מריצה וכבלו אותו בשרשראות. בנובמבר 1844 הוא הורשע בגניבת עבדים ונגזרה עליו תקופת מאסר, קנס בסכום של 300 דולרים, קשירה לעמוד הבושה וטיבוע כף היד. ביום הדין, אנשי הרשויות כבלו אותו לעמוד הבושה בו אנשי העיר יכלו לחזות בו מושפל ודואב. חבריו מהתנועה לביטול העבדות שמו על ראשו ממחטה כדי להגן על פניו מפני השמש, אבל ג'ורג' וויליס, שהיה הבעלים החוקיים של אחד העבדים שווקר ניסה להבריח, יצא מתוך הקהל, שמט את הממחטה שהונחה על ראשו וזרק על ראשו שתי ביצים רקובות.

ג'ונתן ווקר קשור לעמוד הבושה, וג'ורג' ווילס זורק עליו ביצים רקובות
ג'ונתן ווקר קשור לעמוד הבושה, וג'ורג' ווילס זורק עליו ביצים רקובות

בנוסף, נגזר עליו להיצרב בכף ידו עם ברזל מלובן על מנת להטביע על עורו את האותיות S.S – ראשי התיבות של המילים Slave Stealer. המרשל אבנעזר דור קשר את ידו של ווקר, לקח ברזל מלובן ולחץ אותו על כף ידו של ווקר במשך 15-20 שניות. לאחר מכן, הכניס מרשל דור את ווקר לכלא וכינס מסיבת עיתונאים בה הסביר את הנזק הכספי שגרם ווקר לבעלי העבדים.

מרשל דור צורב את כף ידו של ווקר
מרשל דור צורב את כף ידו של ווקר

 

צילום ידו הצרובה של ג'ונתן ווקר עם שתי האותיות S S - שנת 1845
צילום ידו הצרובה של ג'ונתן ווקר עם שתי האותיות S S – שנת 1845

 

מרשל דור
מרשל דור

כמעט בכל זמן שהותו בכלא, היה ווקר כבול בשלשלאות. למשך מספר חודשים, רגליו וכפות רגליו התנפחו מאוד. בכלא, ווקר תיעד בכתב את היחס לעבדים אליו היה עד. כשהשתחרר מהכלא, עבר לניו יורק ומת בשנת 1878 בגיל 79.

232513266
צ'רלס טרנר טורי

באמצע שנות ה-40 של המאה ה-19, גניבת עבדים הייתה בראש רשימת התלונות של בעלי העבדים, והפגיעה של האבולישניסטים בבעלי העבדים עלתה בהתמדה. צ'רלס טרנר טורי היה S.S שהצליח להבריח 400 עבדים, נתפס, נכלא ומת לאחר 6 שנים בכלא משחפת. בשנת 1844, נגזרו על איש ה-S.S, קלווין פירבנק, 19 שנות עבודה בכפייה בגין עבירת סיוע והברחת 47 עבדים. וויליאם צ'פלין שכר את שירותיהם של שני ימאים ואת ספינת התובלה שלהם, ותכנן להבריח דרכה 70 עבדים, אולם ספינת קיטור שרדפה אחרי ספינת התובלה הצליחה לתפוס אותה עם ה"שלל הגנוב" בתוכה. הסייענים וצ'פלין הורשעו בהברחת עבדים.

פיליפ ונדל - כונה 'המסית המסוכן ביותר'
פיליפ ונדל – כונה 'המסית המסוכן ביותר'

למרות היחס החמור לו זכו האבולישניסטים שהעזו לצאת נגד מוסד העבדות, הם לא נכנעו. באוקטובר 1835, הזמין ארגון הנשים נגד עבדות בבוסטון את ג'ורג' תומפסון לנאום בכנס נגד עבדות. מצדדי העבדות הפיצו כ-500 עלונים בהם הבטיחו פרס של 100 דולר לאדם הראשון שיכה את תומפסון. תומפסון החליט לבטל את הגענו, ובמקומו הגיע לנאום וויליאם לויד גרסון שדיבר בפתיחות נגד עבדות. המון זועם התקבץ סביבו במטרה לעשות בו לינץ', הוא ניסה להמלט על חייו, ברח מהיציאה האחורית של האולם והתחבא בנגרייה סמוכה, אולם ההמון מצא אותו במהרה, כרך חבל סביב צווארו והחל לגרור אותו. בזכות מספר אנשים שהתערבו, הוא נחלץ ברגע האחרון מניסיון הלינץ'. האבולישניסט פיליפ ונדל  היה עד לניסיון לינץ' זה. הוא נהג לשבת בכוונה בקרונות הרכבת המיועדים לשחורים על מנת להתריס ולהתמרד נגד העליונות הלבנה. את העבדות הוא תפס כפשע מוסרי כ"כ מתועב ולכן טען כי יש לבטלה בכל האמצעים ובאופן מיידי (ולא באופן הדרגתי כפי שסברו אבולישניסטים אחרים). באמצע המאה ה-19 הוא טען כי אזרחי אמריקה חייבים להפר את החוק בפומבי כדי למנוע לכידה של עבדים. עם חלוף השנים, יותר ויותר אנשים דבקו בדעתו, אולם מצדדי העבדות טענו כי "עבור הדור הנוכחי, הוא המסית הכי מסוכן". האבולישניסטים כונו תדיר 'פאנטים' וגריסון שאל באחד מנאומיו: "האם אנחנו פאנטים משום שאנחנו זועקים: 'אל תשדוד! אל תרצח!'?"

וויליאם לויד גריסון - האם אנחנו פאנטים משום שאנחנו זועקים 'אל תשדוד, אל תרצח'?
וויליאם לויד גריסון – האם אנחנו פאנטים משום שאנחנו זועקים 'אל תשדוד, אל תרצח'?

בשנת 1835, שלחו האבולישניסטים מהצפון מכתבים רבים לבעלי עבדים בדרום בהם הזהירו אותם ודרשו מהם לשחרר את העבדים. מצדדי העבדות לא נשארו חייבים ופרצו למשרדי הדואר במדינות הדרום על מנת לשרוף את כל המכתבים שנשלחו מהתנועה האבולישניסטית. כמו כן, מחוקקים ממדינות הדרום הציעו פרסים כספיים עבור לכידה של מנהיגים מהתנועה האבולישניסטית. דרומיים שנחשדו באהדה לתנועה האבולישניסטית הותקפו פיזית, הועמדו למשפט ולעתים חטפו הצלפות או מקלחת זפת. בשנת 1836, בוושינגטון הבירה, המפלגה הוויגית והדמוקרטים התאחדו על מנת להעביר את חוק הגג שמטרתו לאסור כל דיון על עצומות אבולישניסטיות בבית הנבחרים (הגבלה חסרת תקדים על חופש הביטוי).

האבולישניסט אלייז'ה לאבג'וי עסק בדפוס של חומרי הסברה נגד עבדות ואף הוציא לאור עיתון בנושא. ההמון באלטון אילינוי שוב ושוב איים על חייו, פרץ לביתו והרס את מכונת הדפוס שלו פעם אחר פעם. באחת המתקפות נגדו, בשנת 1837, מצדדי העבדות ניסו להצית את ביתו עליו, הוא ירד עם רובה מהקומה השנייה, נתקל במטח יריות ונהרג במקום. בכך הפך למרטיר הראשון של התנועה לביטול העבדות.

אלייז'ה לאבג'וי - נרצח על ידי מצדדי עבדות
אלייז'ה לאבג'וי – נרצח על ידי מצדדי עבדות

 

הפשיטה וניסיון ההצתה של מצדדי העבדות על ביתו של לאבג'וי - 1837
הפשיטה וניסיון ההצתה של מצדדי העבדות על ביתו של לאבג'וי – 1837

בשנת 1859, האבולישניסט ג'ון בראון אסף איתו 18 פעילים (בניהם מספר עבדים משוחררים ושלושה מבניו) וניסה להשתלט על מאגר נשק פדרלי בוירג'יניה על מנת לחמש בנשק זה את העבדים ולבצע התקוממות. בראון וחבריו לפעולה הנועזת הצליחו להכנס למחסן הנשק אולם כוחות הביטחון כיתרו אותם והשתלטו עליהם במהרה. בראון נשפט, הורשע ונתלה בדצמבר 1859. ביום הוצאתו להורג כתב בראון על פתק: "אני, ג'ון בראון, סמוך ובטוח עכשיו לגמרי שהפשעים של הארץ הזו לעולם לא יכופרו אלא בדם. עכשיו אני מבין שהשלתי את עצמי כשהאמנתי שניתן לעשות זאת בלי שפיכות דמים רבה". פיליפ ונדל טען באחד מנאומיו כי לבראון הייתה זכות כפולה לתלות את מושל וירג'יניה מאשר למושל וירג'ניה הייתה הזכות לתלות אותו. עוד טען כי בראון לא הלך אחרי עדר שסותם פיות, שאוסר נשים שמלמדות ילדים לקרוא ושמרביע אנשים למכירה. במקום זאת, בראון התנגד לכל זה כנציג הצדק.

ג'ון בראון
ג'ון בראון

 

בראון ואנשיו מתבצרים בנשקייה המכותרת באנשי צבא
בראון ואנשיו מתבצרים בנשקייה המכותרת באנשי צבא

 

ג'ון בראון בבית המשפט
ג'ון בראון בבית המשפט

 

ג'ון בראון בדרכו האחרונה, מובל אל חבל התלייה
ג'ון בראון בדרכו האחרונה, מובל אל חבל התלייה

 

תלייתו של ג'ון בראון
תלייתו של ג'ון בראון

לקריאה נוספת:

הזרם המיליטנטי של התנועה הסופרג'יסטית 

"מערכת הדיכוי שמשעבדת בע"ח היא אותה מערכת דיכוי ששעבדה שחורים" – על הקשר בין גזענות לסוגנות

חרם צרכנים בתנועה לביטול העבדות ובתנועה לשחרור בע"ח

גם בפייסבוק:

נילס בגמלאות

מקורות:

John Ernest, Outside the Box: Henry Box Brown and the Politics of Antislavery Agency. Arizona Quarterly: A Journal of American Literature, Culture, and Theory, Volume 63, Number 4, Winter 2007, pp. 1-24

Hollis Robbins, Fugitive Mail: The Deliverance of Henry “Box” Brown and Antebellum Postal Politics. American Studies, 50:1/2 (Spring/Summer 2009): 5-25

Suzette A. Spencer (2006) An International Fugitive: Henry Box Brown, Anti-Imperialism, Resistance & Slavery, Social Identities: Journal for the Study of Race, Nation and Culture, 12:2, 227-248

John Ernest, Traumatic Theology in the "Narrative of the Life of Henry Box Brown, Written by Himself". African American Review, Vol. 41, No. 1 (Spring, 2007), pp. 19-31

George E. Carter, A Review of Slavery, Emancipation and Abolition in South Africa and the United States in the Eighteenth Century. American Studies International Vol. 29, No. 2 (October 1991), pp. 69-76

James Stewart, From Moral Suasion to Political Confrontation. American Abolitionists and the Problem of Resistance, The Gilder Lehrman Center for the Study of Slavery, Resistance, and Abolition, Yale University, February 27, 2007

Julius A. Laack, Captain Jonathan Walker, Abolitionist, The Wisconsin Magazine of History Vol. 32, No. 3 (Mar., 1949), pp. 312-320

Edwin L. Williams Jr. Negro Slavery in Florida. The Florida Historical Quarterly Vol. 28, No. 2 (Oct., 1949), pp. 93-110

W. B. Hesseltine, Some New Aspects of the Pro-Slavery Argument. The Journal of Negro History, Vol. 21, No. 1 (Jan., 1936), pp. 1-14

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “אנשים שגנבו את עצמם ואנשי ה-S.S שעזרו להם

  1. תודה – מאלף ומעורר הרהורים מרובים על טבע האדם, על ההסטוריה האנושית ועל הזזמנים בהם אנו חיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s