הזרם המיליטנטי של התנועה הסופרג'יסטית

במשך עשרות שנים, דרשו נשים סופרג'יסטיות את זכות הבחירה כדי שיוכלו לקחת חלק בהחלטות שנוגעות לגורלן, ובמשך עשרות שנים – הגברים, ששלטו על כל היבט בחייהן, דחו שוב ושוב דרישה זו. בתחילת המאה העשרים – לאחר כשלונות רבים שדחקו אותן לתחושה שאין להן יותר מה להפסיד, פרשו מספר סופרג'יסטיות מארגון האם המתון והקימו ארגון בעל אופי מיליטנטי שכלל פעולות חבלה, הצתות והטמנת פצצות.

מודעות פרסומת

לאלף את הסוררת – מכשירי עינויים לענישת נשים

לאורך ההיסטוריה המערבית, נשים שאיימו על הסמכות הפטריאכלית, הוגדרו כעברייניות (מכשפות, סוררות, נשות מדנים) ונענשו על כך. נשים דעתניות, קולניות, כועסות, חוצפניות, רכלניות, מקללות, רעיות ש"מנדנדות" לבעליהן ורעיות דומיננטיות הוגדרו כסוררות (הגדרה משפטית) וכדי להשתיק אותן, פותחו מכשירי עינויים.

צמחונות בתנועה הסופרג'יסטית

תחילת המאה ה-20, הצמחונות התפשטה בתנועה הפעלה למען זכות בחירה לנשים והייתה חלק מהאתוס שלה. סופרג'יסטיות רבות שהתנגדו לדיכוי נשים, התנגדו גם לדיכוי בעלי חיים.

ניסויים בנשים וניסויים בבע"ח – הקשר האקו-פמיניסטי

במאה ה-19 התבצעו ניסויים רפואיים מזעזעים בנשים עניות שלא יכלו להתנגד. פמיניסטיות שנקלטו למקצועות הרפואה הכירו את הפרקטיקה הזו של ניסויים בנשים עניות, והחלו להתנגד גם לניסויים בבעלי החיים, וזאת מתוך הבנה עמוקה ובסיסית שלא ניתן להצדיק פגיעה בחלש עבור תועלת החזק.

במאה הקודמת, דאגה לבעלי חיים אובחנה כמחלת נפש נשית בשם פסיכוזופיליה

במאה ה-19, ניטש קרב על דעת הציבור בין התנועה נגד ניסויים בבע"ח (שהורכבה בעיקר מנשים) לבין המדענים שביצעו את הניסויים. בניסיון לבלום את אהדת הציבור לתנועה נגד ניסויים בבע"ח, המציאו המדענים מחלת נפש נשית בשם פסיכוזופיליה המייחסת טירוף דעת לנשים, וגם לגברים עם "מוח נשי", המביעים דאגה לבעלי חיים.

פרשת הכלב החום – 1903

בשנת 1903, חשפו סופרג'יסטיות ניסויים המתרחשים בבית הספר לאנטומיה בלונדון. מהלך זה הוביל למהומות ולקרב 'בין הפמיניזם למאצ'ואיזם' כפי שכונה ע"י אחת הנשים, שרלוט דספרד.